צלקת היא תוצאה טבעית של תהליך ריפוי פצע. כל פגיעה בשלמות של העור (כולל כתוצאה מחבלה כגון חתך או מפעולה ניתוחית), מביאה בסיומו של הריפוי להיווצרות של צלקת.
במרבית המקרים, הצלקות הנוצרות משתפרות עם הזמן – משתטחת ומתבהרת עד להתמזגות של הצלקת עם גוון העור התקין. עד לסיום ההבשלה של הצלקת, שעשויה להימשך עד שנה, הצלקת הטרייה עשויה להיות בולטת, אדמדמה, מגרדת, ולעיתים אף רגישה למגע. במהלך תקופה זו, הצלקת הטרייה רגישה לקרינת ה- UV של השמש, וחשיפה של הצלקת לשמש עלולה לייצר שינויי גוון קבועים (פיגמנטציה) כך שהצלקת הבשלה תהיה כהה או בהירה יותר מהעור שמסביבה, מצב שלרוב יהיה קשה מאוד לטיפול לאחר-מכן.
צלקת תקינה טרייה
צלקת תקינה בשלה
צלקת טרייה עם סימני תפירה
לעיתים, הצלקת הנוצרת בולטת מעבר לגבולות של החתך המקומי. צלקת זו נקראת צלקת היפרטרופית. במקרים נדירים יותר, הצלקת הנוצרת נראית כמו גידול עורי נוקשה ובולט. זוהי צלקת קלואידית. היא מופיעה בעיקר באנשים כהי עור, ושכיחה יותר בתנוכי האוזניים והגו.
צלקת היפרטרופית
צלקת קלואידית
מראה הצלקות
קיימים מספר גורמים אשר משפיעים על המראה של הצלקת:
- הסיבה להיווצרות הצלקת – לרוב צלקת שנוצרה כתוצאה מניתוח תראה טוב יותר מצלקת שנגרמה כתוצאה מחבלה.
- מיקום הצלקת – צלקות באזורי הגו והגפיים שנתונים לתנועה ומתח שרירים נוטות להיות רחבות יותר מצלקות באזור הפנים.
- הסגירה של הפצע הניתוחי – פצע שהושאר לריפוי עצמוני, בעיקר פצעים עמוקים ונרחבים שהחלימו במשך תקופה ממושכת, יותירו צלקת משמעותית יותר מפצעים שנסגרו באופן מידי זמן קצר לאחר הפציעה.
- גודלו ואורכו של הפצע – ככל שהפצע גדול יותר, כך הצלקת הנוצרת תהיה ארוכה ונרחבת יותר.
- גורמים גנטיים – לאנשים כהי עור נטייה להצטלקות בולטת יותר.
- זיהום – זיהום שהתרחש במהלך תהליך הריפוי עשוי לגרום לצלקת בולטת יותר.
- חשיפה לשמש.
- טיפול נכון ומוקדם בצלקת.
במרבית המקרים, טיפול פשוט בצלקת הכולל הימנעות מחשיפתה לשמש ושימון תוך-כדי עיסוי יומיומי של הצלקת יחישו את תהליך ההבשלה, כך שהצלקת הבשלה תהיה בהירה, שטוחה, ורכה.
טיפולים נוספים בצלקות
במקרים בהם הצלקת צפויה להיות בולטת מעבר לרצוי או שהצלקת היא כבר צלקת היפרטרופית, יש להתחיל טיפולים נוספים מוקדם ככל הניתן על-מנת לשפר את המראה העתידי של הצלקת.
אלו כוללים את הטיפולים הבאים:
- ג'ל או משחות על-בסיס סיליקון אותן יש למרוח פעמיים ביום על-גבי הצלקת, לרוב למשך לפחות שלושה חודשים. טיפול זה מתאים בעיקר לצלקות קטנות (עד מספר סנטימטרים באורך ושאינן רחבות מדי) שאינן בולטות יתר על המידה.
- יריעות סיליקון אלו נועדות לצלקות בולטות ורחבות יותר בעלות שטח גדול יותר. יריעות אלו יש להצמיד על-גבי הצלקת במשך כל שעות היממה ולהחליפן אחת למספר ימים (חלקן ניתנות לטיפול חוזר). גם כאן, על-מנת לראות את השיפור המיוחל במראה הצלקת, יש להתמיד בטיפול למשך לפחות מספר חודשים.
- הזרקה של סטרואידים לצלקת בצלקות שעמידות לטיפול ביריעות סיליקון, כולל צלקות קלואידיות, וגם במסגרת טיפול משולב, מומלץ להזריק תכשיר סטרואידי לתוך הצלקת. הסטרואידים פועלים על תאי הצלקת (התאים הפיברובלסטים) וגורמים להשטחה (אטרופיה) של הצלקת וכן להתבהרות של צבעה. טיפול זה יש לבצע בתדירות של אחת ל- 4-6 שבועות, לרוב למשך של לפחות 3 טיפולים. יש לציין שלהזרקה המקומית של סטרואידים אין תופעות לוואי סיסטמיות של נטילת סטרואידים.
- תיקון ניתוחי של הצלקת בצלקות שאינן מגיבות לטיפולים השמרניים שלעיל, או בצלקות שגורמות להפרעה אסתטית או תפקודית (כגון צלקות מעל מפרקים או בפנים), ניתן לבצע תיקון ניתוחי של הצלקת.
הניתוח עשוי לכלול:
א. כריתה של הצלקת ותפירתה מחדש בטכניקות קפדניות של כירורגיה פלסטית (מתאים בעיקר לצלקות רחבות ועם סימני תפירה בולטים), מיקום מחדש של הצלקת לאזורים שבהם תהיה מוסתרת יותר (מבוצע בעיקר בצלקות בפנים).
ב. שחרור של צלקת שיצרה התכווצות תפקודית וגיוס של רקמות תקינות הסמוכות לצלקת. וזאת על-מנת לאפשר תנועה מלאה של האיבר המצולק (מבוצע בעיקר בצלקות מעל מפרקים או בצוואר).
במרבית המקרים, תיקון ניתוחי של צלקת מבוצע רק כאשר הצלקת הבשילה והיא רכה מספיק על-מנת לאפשר ביצוע של הניתוח בתנאים אופטימליים.
במקרים בהם הצלקת מפריעה לתפקוד של איבר או גפה, לעיתים התיקון הניתוחי יבוצע עוד לפני שהצלקת הבשילה במלואה וזאת על-מנת למנוע סיבוכים כתוצאה מאותה פגיעה תפקודית.
לעיתים, גם לאחר תיקון ניתוחי של הצלקת, יש צורך בטיפולים שמרניים נוספים על-מנת למנוע החמרה חוזרת של הצלקת החדשה. טיפולים אלו לרוב יבוצעו גם באופן מניעתי כאשר קיימים גורמי סיכון להיווצרות של צלקת היפרטרופית (כגון גוון העור של המטופל ובאזורים בגוף בעלי נטייה להצטלקות בולטת).
קיימים טיפולים נוספים לצלקות היפרטרופיות, כולל טיפולי לייזר, הקפאה של צלקות, או טיפול קרינתי בצלקת, אולם טיפולים אלו מצריכים שימוש במכשור מיוחד, בעלי תופעות לוואי, או שעלותם גבוהה יותר. לפיכך, טיפולים אלו מבוצעים במקרים בהם טיפולים קודמים לא הועילו ורק לאחר שנשקלת התועלת והעלות של טיפולים אלו והשפעתם הצפויה על הצלקת.
לסיכום
צלקת היא תוצאה תקינה של תהליך ריפוי פצע. מרבית הצלקות עוברות תהליך הבשלה תקין שבסיומה מתקבלת צלקת בהירה ושטוחה אשר מתמזגת היטב עם העור הבריא מסביב. במקרים בהם קיימת או צפויה צלקת בולטת, בעלת משמעות אסתטית או תפקודית, ישנם טיפולים על-מנת לשפר את המראה של הצלקת.
הבחירה המושכלת של הטיפול המתאים יכולה להתבצע רק לאחר בדיקה קפדנית של המטופל והצלקת, ולאחר התחלת הטיפול, ביצוע מעקב מתמשך אחר יעילות הטיפול והצלחתו.
